פסק-דין בתיק ת"א 173442-09

בפני תובענה על סך של 65,330 ש"ח, בגין עבודות אינסטלציה, שנעשו בקפה "הילל" בגבעת שמואל (להלן - בית הקפה).

התובעת היא חברה העוסקת בתחום האינסטלציה, שביצעה עבודות אינסטלציה שונות בבית הקפה.

הנתבעים, אב ובנו, הם הבעלים של בית הקפה והם אלו שהזמינו את העבודות מהתובעת. 

אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובעת התבקשה לבצע את העבודות המפורטות בכתב הכמויות, תמורת סך של 83,400 ש"ח. המחלוקת היא בעיקרה לגבי ה"עבודות נוספות".

לטענת התובעת, ביצעה עבודות נוספות שלא נכללו בכתב הכמויות, כגון: מתזים, נקודות מים נוספות, דוד שמש שהורכב ופורק, חיתוך בטון בעובי 30 ס"מ והתחברות לקווים ראשיים. התובעת מכחישה את טענת הנתבעים, שהוסכם על מתן הנחה כלשהי.

מאידך, לטענת הנתבעים, כל העבודות שנעשו סוכמו מראש, למעט המתזים, שלגביהם שולם סכום נכבד נוסף. כמו כן טוענים הנתבעים ל"הנחה" מוסכמת של 10% מכל חשבונית. עוד טוענים הנתבעים, שנשאו בעלות הביקורת של מכון התקנים במקום התובעת, ששילמו לתובעת עבור כיורים שלא סופקו וכי שילמו עבור המתזים סך של 2,000 ש"ח ביתר (זאת, בגין ההנחה הנטענת). לטענת הנתבעים, על התובעת להשיב להם סך של 5,193 ש"ח, ששולם ביתר.   

דיון

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה, שיש לקבל את התובענה בחלקה.

התובעת הגישה את חשבון חלקי מספר 4, נספח ה' לתצהיר מנהל התובעת, שהוא החשבון הסופי מבחינתה. החשבון מפרט את העבודות שבוצעו בהתאם לכתב הכמויות ואת העבודות שבוצעו מעבר לאמור בכתב הכמויות.

על פי החשבון הסופי של התובעת מגיע לה סך של 136,813.75 ש"ח (ללא מע"מ). הנתבעים שילמו לתובעת סך של 87,576 ש"ח. לפיכך, היתרה לתשלום היא 49,235.75 ש"ח בתוספת מע"מ. באותו חשבון גם הוספו "התייקרויות" בסך של 2,413.30 ש"ח.

ניתן היה לצפות, שהנתבעים יתכבדו ויצרפו לתצהיר העדות הראשית ואולי אף לכתב ההגנה את החשבון הסופי מטעמם. שהרי, הנתבעים ביצעו תחשיב כלשהו ושילמו לפיו לתובעת. אם היו לפנינו שני תחשיבים היה ניתן להשוות ביניהם ולבדוק ולראות במה מסכימים הצדדים ובמה אינם מסכימים. הנתבעים החליטו שלא לצרף את החשבון הסופי מטעמם, על אף שלטענת המצהיר, החשבון הסופי מצוי בהנהלת החשבונות של הנתבעים (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 14, 15).

אי הגשת החשבון הנגדי של הנתבעים, או לחלופין פירוט של העבודות שבוצעו והתשלום הראוי בגינן, מונע את היכולת לבדוק, מה סברו הנתבעים בזמן אמת לגבי העבודות שבוצעו על ידי התובעת ופועל לרעת הנתבעים.

בחשבון הסופי מטעם התובעת פורטו "עבודות נוספות" שונות, לרבות ביצוע מתזים (שאין עליה מחלוקת), וכן " חיתוך רצפת בטון כולל חציבות וחפירה", בסך של 30,478 ש"ח.

בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים אין התייחסות של ממש לעבודות הנוספות הנטענות ואין גרסה נגדית ביחס לאותן עבודות, למעט לעניין החציבה. זאת ועוד, כאשר מר ביטון נשאל לגבי מספר דוגמאות מפרק התוספות ונשאל היכן הם מופיעים בכתב הכמויות השיב, " אני לא יודע, לא נכנס לפרטים" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 16). לשאלה נוספת השיב, " רק את החציבות לא שילמנו. זה כל הנושא" ( שם, שורה 29).

לפיכך, יש לקבל את החשבון הסופי שהוגש על ידי התובעת ולא נותר לדון אלא בטענת ה"הנחה" של הנתבעים ובמחלוקת לגבי החציבה.

לא מצאתי מקום לקבל את טענת ה"הנחה" של הנתבעים. בכתב ההגנה נטען, שלנתבעים היה ברור כי אותה הנחה שהעניקה להם התובעת בפרויקטים אחרים תינתן גם לעבודה נשוא כתב התביעה (סעיף 13 לכתב ההגנה). בסעיף 10 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעים נטען, כי מר ניסים ביטון הביא בחשבון את הנוהג שהיה קיים בינו לבין התובעת, בעבודות אחרות, לפיו ניתנה לו הנחה בשיעור של 10% מהחשבונות שנמסרו לו על ידי התובעת לתשלום. לא נאמר, שהיתה הסכמה מפורשת למתן הנחה בשיעור זה.

בחקירתו הנגדית טען מר ביטון, לראשונה, שהיתה הסכמה מפורשת למתן הנחה. תחילה טען מר ביטון, שההנחה סוכמה בין מנהל התובעת לבין רוני, שותפו של מר ביטון בעסקים אחרים. בהמשך העיד, שהיה עד לסיכום זה ולאחר מכן שינה את תשובתו ואמר, שלא היה נוכח במועד הסיכום לגבי ההנחה ורוני עדכן אותו לאחר מכן. לגרסתו, עורכי הדין החליטו, שאין צורך בזימונו של רוני לעדות בעניין זה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 1 - 21).

הנטל להוכחת ההנחה הנטענת מוטל על כתפי הנתבעים והנתבעים לא עמדו בנטל זה. בהצעת המחיר וביתר המסמכים הרלוונטיים לעבודה נשוא התביעה אין כל זכר להנחה והנתבעים לא הוכיחו, שהוסכם אחרת.

באשר לחציבות, אין בידי לקבל את טענת התובעת, שמדובר בעבודה "נוספת" או חריגה, שלא באה לידי ביטוי בכתב הכמויות ושהיא זכאית לתוספת תשלום בגינה.